<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קל"ז</h1>
<h2>דף סח.</h2>
והמצוה הקל"ז היא שהזהיר החללה מאכול את הקדש שיהיה מותר לה לאכול אותו, כלומר תרומה וחזה ושוק, והוא אמרו יתעלה (אמור כ"ב י"ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ובגמר יבמות (ס"ח.) אמרו כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ומא0מרו בתרומת הקדשים אמרו (שם:) במורם מן הקדשים לא תאכל. ר"ל חזה ושוק. ושם אמרו ליכתוב קרא היא בקדשים לא תאכל מאי בתרומת הקדשים שמעת מינה תרתי. כלומר שהיא כשנבעלה לפסול נפסלה לתרומה ושהיא כשתהיה נשואה לזר ומת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק. ויהיה זה הלאו שהוא היא בתרומת הקדשים לא תאכל כולל שני עניינים אחד מהם אזהרה לחללה מאכילת הקדש והשני אזהרה לכהנת שנשאת לזר מאכילת חזה ושוק ואע"פ שמת בעלה או גרשה. ואולם איסור אכילתה בתרומה והיא תחת בעלה הזר אינו מזה הכתוב, אמנם הביאו ראיה עליו בעלי הפירוש (שם.:) מא0מרו (שם כ"ב י') וכל זר לא יאכל קדש, ואמרו מי שהיא תחת הזר הרי היא כזר וזר קרינא בה. ודע זה. וכשעברה גם כן על לאו זה הנה היא לוקה.
